רש"י על נדה מ״א ב:ט״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדה מ״א ע״ב:ט״ו רש"י על נדה מ״א ע״ב:י״ז »

1 נדה פתח ↗

וְסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן דַּיָּהּ כְּבוֹעֲלָהּ? וְהָתַנְיָא: ״וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב״, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכִי מָה בָּא זֶה לְלַמְּדֵנוּ? אִם לְעִנְיַן נוֹגֵעַ בְּשִׁכְבַת זֶרַע — הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר לְמַטָּה: ״אוֹ אִישׁ״.

2 מזרחי פתח ↗

ורחצו במי' גזרת מלך היא שתטמא האשה בביאה ואין הטעם משום נוגע בשכבת זרע שהרי מגע בית הסתרי' הוא. פי' ומגע בית הסתרים טהור אף בטומאת שכבת זרע כמו בטומאת הזב ואע"ג דטומאת בית הסתרים דטהור מידיו לא שטף הוא דדרשינן לה בתורת כהנים מה ידיו בנראה אף כל בנראה פרט לבית הסתרי' והאי קרא בזב הוא דכתיב מ"מ מדאפקיה להסטו של זב בלשון נגיעה ילפינן נמי לכל הנגיעות דאין מגע בית הסתרי' מטמא כדפי' רש"י בפרק יוצא דופן אי נמי כדכתבו התוספות דמלשון נגיעה דכתיב בכולהו הוא דילפינן לה דסתם נגעה בגלוי משמע והא דאצטריך גבי זב למדרש ליה מידיו ולא נפקא ליה מנגיעה דכתיב ביה בזב משום דההיא נגיעה בהסט קמיירי ולא משמע מינה גלוי כמו מנגיעה ממש לכך דריש ליה מידיו אי נמי מנגיעה דזב דכתיב ביה ידיו דומיא דידיו ילפינן לכל הנגיעות כולן דהוי מאבראי והא דכתיב ורחצו במים דמשמע שאף האשה טמאה וצריכה טבילה אמרו בתור' כהנים ומייתי לה בפרק יוצא דופן מה בא ללמדנו אם לענין נוגע בשכבת זרע הרי כבר אמור למטה או איש אלא מפני שטומאת בית הסתרים הוא וטומאת בית הסתרים אינה מטמא' אלא שגזר' הכתוב היא ופירש"י הא משום טבילה דידיה לא איצטריך דהא כתיב לעיל ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים ואם ללמד עליה שצריכה טבילה אם נגע בשרה מבחוץ בשכבת זרע כשיצת' ממנו הרי כבר אמור למטה בפרשת אמור או איש אשר תצא אמרינן מניין לנוגע בשכבת זרע ת"ל או איש אלמא מיניה נפקא לן אלא בא ללמדנו שאפילו לא נגע בשרה מבחו' בקרי טמאה מפני טפת תשמיש והוצרך להשמיענו שהיא טמאה דאי לא אשמעינן לא הוה ידעינן לה מפני שהיא טומאת בית הסתרים ואינה מטמאה אלא מפני שגזרת הכתוב היא:

1 ה"ג בתורת כהנים מה בא זה ללמדנו אם לענין הנוגע בשכבת זרע הרי כבר אמור למטה אלא מפני כו':

2 מה בא זה ללמדנו - הא משום טבילה דידיה לא איצטריך דהא כתיב לעיל ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ואם ללמד עליה שצריכה טבילה אם נגע בשרה מבחוץ בשכבת זרע כשיצתה ממנו הרי כבר אמור למטה בפרשת אמור אל הכהנים ויקרא כ״ב:ד׳ או איש אשר תצא ואמר לקמן בפרקין נדה דף מג: מנין לנוגע בש"ז ת"ל או איש אלמא מיניה נפקא לן:

« רש"י על נדה מ״א ע״ב:ט״ו רש"י על נדה מ״א ע״ב:י״ז »